מאת: מיה שפילמן, עו"ד ומגשרת
בעבר, היה נהוג כי כאשר ההורים מתגרשים, האם היא המשמורנית העיקרית ולאב יש הסדרי ראייה עם הילדים. כלומר, הילדים חיו בדרך כלל אצל האם בבית המרכזי, והיו לנים אצל האב בימים קבועים שנקבעו בהסכם הגירושין. בשנים האחרונות ישנה מגמה מבורכת ומוצדקת לשינוי הטרמינולוגיה הזו, שינוי שמביא גם שינוי מהותי בכל הקשור בזמני שהייה של ילדים להורים גרושים עם הוריהם.
המונח משמורת משותפת אינו מתייחס כלל ועיקר לזמני השהות של הורים וילדים. שני ההורים הם כמעט תמיד בעלי משמורת משותפת על ילדיהם מכח חוק הכשרות המשפטית והאפוטורופסות. הם האחראים הבלעדיים עליהם, מקבלים את ההחלטות המהותית בנוגע לחייהם ולמעט במקרים קיצוניים ויוצאי דופן הם שווים במידת האחריות ההורית כלפי ילדיהם. על כן מדובר על אחריות הורית משותפת שנובעת מעצם היותם של ההורים הורים לילדיהם המשותפים.
דו"ח הביניים של ועדת שניט שפורסם בשנת 2008 ביטל למעשה את ההגדרה של "הורה משמורן". בכך נתן למעשה לגיטימציה להפריד לחלוטין בין ההגדרה ההורית (שכפי שנכתב כאן היא כמעט תמיד שווה ובין זמני השהייה של כל ילד עם הוריו. זמני שהייה או זמני שהות, מה שבעבר נהוג היה לקרוא הסדרי שהייה, הם הזמנים המוגדרים בהסכם הגירושין בהם כל אחד מההורים נמצא עם ילדיו לבד, ללא נוכחות של ההורה האחר. מדובר על ימים מוגדרים מראש, בחלוקה שהוסכמה מראש, לעיתים ללא לינה, לעיתים עם לינה ובכל מקרה בגישור גירושין, נקבעים זמני השהות בהסכמה בין ההורים ותוך התחשבות במגוון צרכיהם וצרכי המשפחה.
נוכחות שני ההורים בחייהם של הילדים היא חשובה ביותר. גם לאחר שההורים מתגרשים, ואולי במיוחד לאחר גירושין, יש משמעות אדירה לכך שהילד נותר בקשר טוב, משמעותי, וקרוב עם כל אחד מההורים. מחקרים רבים כבר נכתבו על כך שילדים מסתגלים מהר יותר וטוב יותר למצב החדש בעקבות הגירושין אם יש להם קשר קרוב עם שני ההורים ואם שני ההורים ממשיכים להיות נוכחים ופעילים בחייהם. הנוכחות של ההורים חשובה כאמור אך לא מדובר רק בנוכחות פיזית, לקשר הרגשי חשיבות מכרעת, לקרבה בין ההורה לילד כאשר זה נמצא אצלו/ה, הילד צריך לדעת כי ההורה שם בשבילו, במיוחד בתקופה הסמוכה למועד הפרידה בין ההורים, הילד צריך הרגיש בטוח לדבר עם ההורה על הקשיים שלו ולדעת שלא חשוב מה קורה ההורה תמיד יהיה שם בשבילו.כיצד קובעים את זמני השהייה בתהליך הגישור?
קביעת זמני שהייה הוא אחד הנושאים הטעונים והמורכבים בתהליך של גישור גירושין. כל הורה מטבע הדברים מעוניין לשהות כמה שיותר זמן עם ילדיו. יחד עם זאת, צריך לחשוב על הילדים, צריך לחשוב על כלל האילוצים של ההורים ולבחון האם ההסדר מתאים להורים, מתאים לילדים ונכון עבור המשפחה. ברוח תהליך הגישור בגירושין, שהוא תהליך של בחירה, הסכמה ושיח מכבד בין ההורים, כך גם נקבעים זמני השהייה. קודם כל בהסכמה שבין שני ההורים. נהוג להסתכל על הימים במרווחים של שבועיים (יותר נח לחלק את זמני השהייה באינטרוולים של 14 ימים).
כמה דגשים לקביעת זמני השהייה בתהליך הגישור:- זמני השהייה צריכים להתאים להורים. על כן צריך לקחת בחשבון את כל הפרמטרים שיכולים להשפיע וצריכים להיכנס לשיקולים בקביעת זמני השהייה. ההורים ישימו על שולחן הגישור את כל האילוצים, הרצונות, והצרכים שלהם וביחד בתהליך של מחשבה ושיח מתחילים לתפור את הפאזל לפי ימים.
- גם צרכי הילדים נכנסים כמובן למארג השיקולים. האם לילדים יש חוג מסוים קבוע ביום קבוע, האם יש צרכים מיוחדים שחייבם לקבל מענה מאת הורה אחד ספציפי. יש התייחסות רחבה לילדים בעלי צרכים מיוחדים בקביעת זמני השהייה.
- שיקולים של עבודה, קריירה, נסיעות לחו"ל של אחד ההורים. לעיתים יש הורים שיודעים מראש על נסיעות קבועות לחו"ל או על אילוצים קבועים בעבודה. היתרון הגדול בתהליך גישור הוא היכולת להתגמש ולייצר פתרון יצירתי לכל מצב שיתעורר.
- גם בזמני מחלה של הילדים, חופשים, חגים, בחירות, שבתונים וכו', יש התייחסות לחלוקה של זמני שהות בין שני ההורים.
כמה ורסיות נפוצות ונפוצות פחות לקביעת זמני שהייה המבוססים על 14 ימים:
אלו ורסיות בודדות בלבד, חלקן פופולריות וחלקן פחות. יש אינסוף אפשרויות וכאמור כל משפחה תקבע בתהליך נכון ובשיח משותף את הסדרי השהות שהכי מתאימים, מותאמים וישימים עבורה.1. (7:7) כלומר חלוקת ימים שוויונית לחלוטין בין שני ההורים:
