מאת: עו"ד מיה שפילמן
גירושין מהווים משבר לא רק עבור ההורים המתגרשים אלא גם עבור הילדים, האירוע הזה יכול להחוות כמשהו טראומתי בעל השפעות מרחיקות לכת בטווח הקצר ובטווח הארוך. הסיבה העיקרית היא הטלטלה שחווים הילדים ממשפחה שלמה ובית אחד שבו הם מקבלים את כל הצרכים הפיזיים, הרגשיים והנפשיים שלהם לעבר חלוקה לשני בתים והתפרקות התא המשפחתי.קיימים מחקרים שהראו שילדים הביעו רצון כי הוריהם יחזרו לחיות ביחד, גם אם הייתה שם מערכת יחסים קשה בעלת הרבה קונפליקטים מאשר האפשרות שההורים מתגרשים. מחקרים נוספים מראים כי משאלתם הכמוסה של ילדים בכל הגילאים ולא משנה כמה זמן עבר מאז הגירושין היא שההורים יחזרו להיות ביחד.
מצד שני, יש גם מחקרים שמתארים ילדים להורים שהרבו לריב אבל נשארו נשואים, סבלו מבעיות רבות במערכות היחסים שלהם כבוגרים. את הסיבה, מסבירה מנהלת המחקר, ד"ר קונסטנס מניו ג'רזי: "זה לא שגירושים אינם משפיעים על ילדים. בטווח הקצר אכן נגרמת טראומה, אך הילדים יחוו משבר לשנה-שנתיים ויתגברו עליו. כשההורים רבים ללא הפסקה, הילד יודע שיש לו עוד זמן רב של ויכוחים כאלה, אבל אם ההורים נפרדים הילד יודע שלפחות הוא לא יימצא יותר במצוקה הזו".
ישנן כמה סיבות עיקריות לקושי שחווים הילדים מעבר לסיבות המובנות של התפרקות התא המשפחתי:
המציאות כפי שהכירו אותה משתנה
יש הרבה ילדים וגם מבוגרים שלא מגיבים טוב לשינוי. הילדים מבינים כי כעת יצטרכו להתמודד עם משהו אחר, לא מוכר ולא ידוע. המערכת שהייתה קיימת עבורם לאורך השנים ושנתנה להם בטחון וסיפקה את הצרכים שלהם הולכת כרגע להשתנות. לילדים גדולים יותר יש יתרון בהקשר מאשר ילדים בגיל הרך. הם הספיקו לחוות כמה שנים טובות שנתנו להם בסיס חזק של משפחה עם שני הורים בבית אחד.
ילדים בגיל הרך הרבה פעמים לא זוכרים את התקופה שלפני הגירושין כיוון שלא הספיקו לחיות בה מספיק שנים. כמובן שגם השינוי הצפוי באורך החיים, בסדר היום, בשגרה שלהם משפיע על הקושי שחווים ילדים.קשיים בהבנת המצב החדש
בעיקר נכון לילדים בגיל הרך שאין להם כלים, נסיון חיים והבנה לגבי מה הולך להיות ואיך החיים שלהם הולכים להיראות. גם ילדים בוגרים יותר עלולים להתקשות עם אי הוודאות הזו.
היעדר נוכחות ההורים בשל מצוקה וקשיים שלהם
הורים שנמצאים בתהליכי גירושין הרבה פעמים עסוקים וטרודים בעצמם ובמצב החדש, בהסתגלות אליו, בהישרדות כלכלית, בתכנון העתיד ועל כן פחות פנויים להעניק תמיכה ולהיות שם עבור הילדים שלהם.הילדים חווים את היעדר הנוכחות ההורית, משני ההורים בדרך כלל, והם מגיבים קשה למצב הזה. ילדים בגיל הרך תלויים הרבה יותר בהוריהם מאשר ילדים בוגרים יותר. היעדר הנוכחות ההורית, גם אם היא זמנית, בהחלט יכולה לעורר מצוקה ותחושה של נטישה.
דפוסים נפוצים אצל ילדים שחווים גירושין:
- האשמה עצמית – ילדים בעיקר בגיל הרך אבל לא רק נוטים להאשים את עצמם בגירושי ההורים. תחושה של עשיתי משהו לא בסדר, יכולתי להיות ילד יותר טוב.
- רגרסיה – ילדים יכולים לחזור לדפוסי התנהגות שגבר נפרדו מהם מזמן. דוגמא נפוצה בקרב ילדים בגיל הרך: הרטבה בלילה, חזרה למוצץ, תלות מוגברת בהורה אחד. בנוסף יכול להיות גם שינוי רעה אצל ילדים שמגיבים באלימות, תוקפנות, הסתגרות, עושים שביתת רעב ועוד.
- "מלאך בבית שטן בחוץ" – ילדים שמתנהגים כמצופה מהם בבית בלי שום אירועים מיוחדים אולם בחוץ, במסגרות החינוך, אצל חברים, חוגים ובכלל הם פורקים כל עול ומתנהגים בצורה תוקפנית ופוגענית כלפי עצמם וכלפי הסביבה שלהם.
- ניתוק קשר ומגע עם אחד ההורים – דפוס זה נפוץ יותר בקרב ילדים בוגרים יותר שמאשימים את אחד ההורים בגירושין, אלו לא ירצו כל קשר ומגע עם אותו הורה
- ניסיון לתווך בין ההורים שנובע מתקווה שאולי בתיווך נכון של הילד, ההורים יחזרו לחיות ביחד
- ייאוש ואבל – הילד מסתגר בתוך עצמו, חווה דכאון ועצב ומתקשה לתפקד.
- "הכל בסדר, שום דבר לא השתנה" – ילדים שמתנהגים כאילו הגירושין נמצאים אצל השכן ממול. זה לא נוגע אליהם, יש התעלמות מוחלטת מהמצב החדש.
- הימצאות מחוץ לבית שעות ארוכות – ילדים בעיקר בוגרים, שעושים הכל כדי לא להיות בבית. נמצאים בחוץ, אצל חברים, מעמיסים עליהם חוגים, פעילויות ועוד.
כיצד ניתן להקל ולסייע לילדים?
- הימנעות משינויים קיצוניים בשגרת יומו של הילד – ההורים צריכים ככל שמתאפשר לשמור על שגרת היום של הילד כלומר, שיישאר באותו אזור מגורים, ילך לאותו בית הספר/גן, יישאר עם אותה מערכת תמיכה חברתית
- שיתוף הצוות החינוכי במקום הלימודים – צוותים חינוכיים בבתי הספר וגם פסיכולוגים בגנים יכולים מאוד לסייע לילד במהלך היום. לשים לב להתנהגויות חריגות, לדרבן אותו לשוחח על רגשותיו, לסייע בתיווך עם ילדים אחרים ולהסביר את המצב החדש שנוצר בחייו. יש חשיבות מכרעת לעבודה משותפת עם הצוות החינוכי לרבות המורים/הגננות שנמצאים עם הילד שעות ארוכות כאשר ההורים לא שם.
- אין לערב את הילדים בסכסוך שבין ההורים – עד כמה שניתן לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להשאיר את הילדים מחוץ לסכסוך ולא לערב אותם בשום שלב שלו.
- שליטה חלקית בבניית המציאות החדשה – עד כמה שניתן יש לערב את הילדים במציאות החדשה, לקנות יחד רהיטים לחדר החדש, ללכת ולראות את הדירה החדשה כל אלו יכולים מאוד לתרום לתחושה של הילד שבה הוא שולט על התכנון של העתיד.
- שמירה על קשר טוב, רציף ומשמעותי עם שני ההורים. גם אם הורה אחד עזב את הבית יש לעשות הכל כדי שהילדים יישארו בקשר רציף עם אותו הורה. ביקורים סדירים, ימים קבועים, שעות מסוימות שבו הילד יכול לדבר עם ההורה השני אם הוא לא רואה אותו באותו יום כל אלו יכולים לגרום לרוגע ושקט אצל ילדים.
- הימנעות מלהפוך את הילד למבוגר האחראי – הרבה פעמים ילדים בוגרים אך לא בהכרח, לוקחים על עצמם את התפקיד של ההורה שעזב, הילד הוא זה שמתקן דברים בבית, דואג לאמא, דואג לאחים. יש להימנע ממצב זה. ילדים גם אם הם בוגרים הם עדיין ילדים וטוב שיישארו כך בלי תפקידים ששייכים למבוגרים.
- מערכת תמיכה מהמשפחה המורחבת – הרבה פעמים יש השפעה גם על טיב היחסים עם המשפחה המורחבת. סבים סבתות דודים ודודת מהצד "השני". צריך לעשות כל מאמץ כדי לקיים קשר יציב וטוב ככל שהיה עד לפני הגירושין, גם עם המשפחה המורחבת.
- מעגלי תמיכה – הרבה פעמים ילדים נוספים להורים גרושים יכולים להיות מעגל תמיכה חיובי עבור ילדים. הם מכירים את הילדים, רואים איך הם "הסתגלו לחייהם החדשים" ומרגישים ש"השד לא נורא כל כך".
- להימנע ככל הניתן מלהפוך את הילד למוסר ההודעות להורה השני. זהו לא תפקידו.
- להימנע ככל הניתן מלהפוך את הילד ל"מרגל" שאמור לספק מידע מה קורה בבית של ההורה השני
- עד כמה שניתן שני ההורים צריכים לשמור על יחסים מכבדים, תקשורת טובה וקידום האינטרס המשותף של שני ההורים שהוא רווחת וטובת הילדים המשותפים שלהם.
- וודאות – ילדים צריכים וודאות. צריך לוודא שהם יודעים באיזה ימים הם נמצאים/לנים אצל ההורה השני, מי אוסף אותם מהמסגרות ועד כמה שניתן לייצר להם לוח זמנים קבוע
- צריך לתת מקום להבעת רגשות שליליים, כעס, תסכול, פחד, חרדה, מצוקה כל אלו הם טבעיים ומובנים בסיטואציה
